לזכרו של רונן קם ז

לזכרו של רונן קם ז"ל 1970-2012

הלם וזעזוע הציפו אותי כששמעתי על לכתו, בטרם עת, של ידידי, יפה התואר, רונן קם ז"ל, כשהוא מותיר בת-זוג, הורים, אח ושני בנים צעירים המומים

זהר בן דוד
דרך ארוכה הלכנו יחד. אי שם, לקראת סוף שנת 2001, החלטנו, יחד עם דר' עופר אלון, להקים עיתון לענף מיזוג אוויר, קירור ואנרגיה. מוצר שלא היה שכמותו עד אז בעיתונות המקצועית בישראל. עופר היה אחראי על המערכת בעיתון, רונן היה אחראי על המכירות ואני הייתי אמון על הניהול והשיווק של העיתון.
לימים התגלגל העיתון גלגולים שונים, רונן עזב ושנתיים אחר כך גם אני עזבתי את אקלימטון, בין היתר כתוצאה מחילוקי דעות מקצועיים ואחרים עם דר' אלון, שהיה הבעלים.
לקראת אמצע 2006, שילבנו כוחות שוב רונן ואני והחלטנו להקים את ירחון "קול אייר", במסגרת הרחבת פעילות רשת העיתונים המקצועיים שלי. העיתון הצליח ותפס מגיליונותיו הראשונים, הרבה מאוד בזכות רונן, עם כישורי המכירה המצוינים שלו, הכריזמה ויכולת יצירת הקשרים המעולה שלו. 
קול אייר הפך להיות במהרה עיתון דומיננטי בענף. אך רונן, שאש היזמות בערה בעצמותיו, רצה עוד, הוא רצה גם להיות מו"ל ולהמשיך להתפתח ברמה האישית ולא להסתפק בתפקיד בכיר אצלי כמנהל המסחרי של קול אייר.
ב-2009 עזב את קול אייר, רכש חזרה את אקלימטון ושיקם את העיתון, שדשדש תקופה ארוכה. כמובן שלא אהבתי את המהלך, אך כיבדתי זאת כי לעולם לא עצרתי ולא אעצור אדם שעבד אצלי, הרוצה להתפתח ולממש את עצמו.
רונן הניף בחזרה את אקלימטון, שחזר לקדמת הבמה, והיה למתחרה ראוי ורציני לקול אייר ואילץ את שני העיתונים להשתפר ללא הרף לטובת הענף.
רונן עמד לפני עריכת כנס מיזוג אוויר ממש בימים אלה ואף פנה אלי בתחילת השנה והציע לי לשלב כוחות ולערוך כנסים לענף יחדיו כשכל אחד יביא למיזם את יתרונותיו היחסיים. אך אני שקלתי ולבסוף סירבתי כי חשבתי שכמתחרים, שת"פ כזה ייתפס "עקום"... 
אני לא יכול להימלט ממחשבות שלא מרפות אצלי שאולי אם הייתי מסכים להפיק כנסים איתו יחד, הלחצים היו מתחלקים ואולי המציאות המרה הייתה שונה...
אני כותב את המילים והיד רועדת, אהבתי את הבחור ואני מכיר היטב את סיפור חייו. מאחרינו אלפי שעות של עבודה משותפת פורייה, סיעורי מוחות, שיחות אישיות, תמיכה, קשר חם וחיבה הדדית, ולמרות אקורדי סיום העבודה הלא נעימים, הקפדנו לשמור, גם כמתחרים, על ידידות וכבוד הדדי. 
לא פעם אמרתי לרונן שדלתי פתוחה באם יחליט לחזור, אך הוא בחר להמשיך הלאה בדרכו, להתמודד ולהילחם בשוק הקשה, כמעט לבד, כמו גבר, עד שליבו נדם.
שלום חבר,
זהר בן דוד
מו"ל










פי.סי.חץ