טיפול שורש

טיפול שורש

השימוש במערכות מתקדמות מחד והמחסור בכוח אדם מקצועי ומיומן מאידך מחייבים רפורמה בענף המיזוג - כתבה ראשונה בסדרה

יעל לביא
בגיליונות האחרונים, בגיליון הנוכחי ובגיליון הבא של "קול אייר" מובא סקר שערכתי עם טכנאים ומתקינים של מערכות מיזוג אוויר, שמתוכו עלה כי רבים מביניהם חוששים מהטכנולוגיה החדשה של מערכות האינוורטר וה-VRF, ואשר מתאפיינת בתקלות רבות, וכתוצאה מכך הם אינם נוטים להמליץ על מערכות אלו בפני הלקוחות שלהם. 
טענה נוספת שעלתה בין השורות נגעה לרמת ההכשרות וההדרכות שניתנות (במידה והן ניתנות) על ידי חברות המיזוג, ועל כך שהחברות אינן מקפידות מספיק בכל הנוגע על סינון המועמדים שמתקבלים להשתלמויות. לצד אלו היו גם מתקינים שעברו השתלמויות והם מבינים שהעתיד נמצא במערכות המיזוג החדשניות.
גם אלו וגם אלו היו מאוחדים ושותפים לתחושה שענף מיזוג האוויר כיום בישראל פרוץ וסובל מתדמית ירודה, בשל מספרם ההולך וגדל של ה"חאפרים" שמוציאים שם רע לענף, ולכן הגיע הזמן לעשות סדר בתחום. מצוידת במשובים שקיבלתי מאנשי השטח, יצאתי לבדוק מה חושבים מהנדסי מיזוג האוויר על המתרחש כיום בענף. בכתבות הבאות בסדרה נביא את תגובתם של מנהלי חברות המיזוג וגורמים נוספים בענף.

נותן השירות הוא נושא פרוץ לחלוטין במדינת ישראל

"ישנם לפחות שני גופים: אורט סינגלובסקי ומישלב שמלמדים מה שצריך ללמד בתחום. גם חברות המזגנים מכשירות טכנאים. לדעתי, אין התקנה ללא שירות", אומר מהנדס עמוס ברקוביץ', יו"ר אימק"ם (איגוד ישראלי של מהנדסי קירור ומיזוג אוויר). 
"קשה  לי להאמין שהחברות הגדולות המוכרות את מערכות האינוורטר, חברות שמעוניינות למכור, לא יכשירו עובדים שרוצים ללמוד. זאת, מתוך רצון לשמור את הידע בחברה וליהנות ממתן השירות – ששם הכסף הגדול". לדבריו, יכול להיות שזהו תירוץ שבו נאחזים אותם בעלי מקצוע שאינם מעוניינים להתקדם ולהכשיר את עצמם או שמדובר בכאלו שרמתם נמוכה ולפיכך הם חוששים להתעסק עם מערכות מיזוג מורכבות ומעדיפים שמישהו שיש לו ידע יטפל בהן. 
"במדינת ישראל יכול כל אדם לבצע עבודות מיזוג אוויר עד להיקף עבודה של 50-40 אלף שקל. מעל להיקף זה הוא חייב להיות קבלן רשום במשרד הקבלנים. משרד הבינוי והשיכון רושם את כל הקבלנים במדינה, כולל קבלני משנה של עבודות בנייה, אינסטלציה, חשמל ומיזוג אוויר. לדעתי, ישנם מאות קבלנים, לא רשומים, שעושים עבודות בהיקף של מאות אלפי שקלים, דבר המנוגד לחוק והמדינה. הנושא של מי הוא נותן השירות, למי יש אישור למכור, לקנות ולטפל במיזוג אוויר הוא נושא פרוץ לחלוטין במדינת ישראל".
ברקוביץ' משוכנע כי רק כשייקבעו קריטריונים, איך ומי צריך להירשם, יהיה ברור עם מי אסור או לא רצוי לעבוד. "כאשר הקבלן יהיה רשום, זה יבטיח שמדובר באיש מקצוע מוסמך, היודע את עבודתו ויכול לתת שירות, ומי שיפנה ל'חאפרים' זו תהיה בעיה שלו. כשמדובר במערכות חשמל, קל לאכוף את הנושא של הסמכת עובדים ולחייב כל חשמלאי להחזיק בתעודה המאפשרת לו לעסוק בתחום, משום שמעורב כאן נושא בטיחותי. אולם, כשמדובר במזגנים צריך לשכנע את הנוגעים בדבר שיש לחייב רישום ולתת תעודת מוסמך".
המהנדס הוותיק מצר על כך כי פתרון הבעיה מתעכב בשל בעיות ביורוקרטיות הנובעות מהעבודה ששלושה משרדים ממשלתיים מטפלים בנושא: משרד התמ"ת, משרד האנרגיה והמים ומשרד הבינוי והשיכון אליו משתייך רשם הקבלנים, הסמכות המקצועית העליונה בנידון. 
 

לא מצאנו עדיין חיסכון גדול בחשמל באינוורטר

"בבדיקות שערכנו, עדיין לא מצאנו שמערכות האינוורטר וה-VRF מאפשרות חיסכון גדול בחשמל כפי שמפרסמים", מבהיר ברקוביץ'. "אולם, הכיוון הוא נכון. העתיד הוא שם והמוצר נראה מבטיח. אני חושב שהקוריאנים והיפנים משקיעים כסף רב על מנת ליצור חיסכון וגם שינוי בדרכי העבודה".
 

כל מכשיר שיש בו חדשנות מעורר רתיעה

מהנדס יוני מלאכי, סמנכ"ל תפעול בחברת משב- הנדסת קירור ומיזוג אוויר, מזכיר כי הטמעתם של טכנולוגיות ומערכות חדשות מעוררת תמיד קשיים בקרב הנוגעים בדבר. "באופן טבעי, כל מכשיר חדש מעורר רתיעה וקשיי הסתגלות. הטכנאים ומתקיני המזגנים רגילים למזגנים הפשוטים וכאשר מופיעה מערכת שמעורבת בה גם אלקטרוניקה הם חוששים ומגלים התנגדות".
מלאכי סבור כי הזמן יעשה את שלו וכי גם חברות מיזוג האוויר תורמות את חלקן בהטמעת האינוונטר באמצעות מערך ההדרכה שלהן. "ידוע לי כי החברות הגדולות, דוגמת LG, תדיראן, טורנדו, דייקין, מיצובישי ואחרות מכשירות עובדים ברמות שונות: מהנדסים, טכנאים ואנשי מכירות".

כל אחד יכול לתכנן ולהיות קבלן או ומבצע 

"הבעיה בשוק מיזוג האוויר היא חמורה – ממש קטסטרופאלית! בכל המקצועות, כמו אדריכל, עורך דין, מהנדס חשמל וכדומה, מוגדר מי רשאי לבצע פעולות מסוימות ('ייחוד פעולה') ורק בתחום מיזוג האוויר לא מוגדר כלום", קובל מהנדס רפי אהרוני, מחברת אסא אהרוני- מהנדסים יועצים בע"מ.
"למעשה, כל מתקין חייב שתהיה לו תעודת חשמלאי, בפועל ישנם מתקינים רבים אבל לא לכולם יש תעודת חשמלאי. גם בדרגות הגבוהות של המקצוע אנשים מתעסקים במערכות של שחרור עשן, למשל, והם אינם מהנדסים. היום כל אחד יכול להיות קבלן ומבצע ואין הכשרה בתחום". 
בעולם המערבי, לדברי אהרוני, לא ניתן לבוא לחנות ולרכוש תרמוסטט של מזגן מבלי להציג תעודה מקצועית של טכנאי או הנדסאי מיזוג אוויר. המשרד להגנת הסביבה, למשל, ניסה לכלול את התחום של גזי הקירור במסגרת החוק לחומרים מסוכנים ולקבוע שמי שמטפל בגזים כאלו חייב בהסמכה. אולם, משרד העבודה לא השלים את החקיקה, למרות שהיו בפניו טיוטות בנושא של הסמכה ברמות שונות שקיבל מהמה"ט (מרכז להכשרת טכנאים) – גוף שמכשיר הנדסאים וטכנאים בישראל ומעניק תעודות ורישיונות ממשלתיים. אהרוני מדגיש כי כל הניסיונות לקדם את הנושא נכשלו.

כל תחום ההכשרה נמצא בקריסה מוחלטת

"ישנן גם מכללות רשמיות כמו אורט סינגלובסקי ובית הספר להנדסאים של הטכניון – בתי ספר טובים עם יכולות הדרכה. אולם עליהן להילחם עם כל מיני גופים קטנים שעושים קורסים 'מפגרים', חסרי משמעות חוקית שאין עליהם שום פיקוח", מצר אהרוני.
"המסגרות הפרטיות - קורסים של חברות המזגנים ואפילו קורס המתכננים שעורך אימק"ם עם המכללה למינהל, כמו גם קורסים של כל מיני מכללות, אינם רציניים. לא ניתן ללמד במסגרת של 500 שעות נושאים מורכבים כמו האינוורטר וה-VRF, מה עוד שהחברות לא בודקות מי מגיע לקורסים, ואת התקלות הנגרמות כתוצאה מכך אני רואה בשטח".
"חברות המזגנים חיות בפיצול אישיות מסוים: מצד אחד, הם צריכות אנשים מקצועיים שיתקינו את המערכות שלהם ויידעו לתקנן, ומצד שני הן רוצות למכור ולא חשוב למי. משראו שהמדינה לא מטפלת בהשתלמויות, הן התחילו לערוך השתלמויות משלהן. הקורסים האלו הם, בדרך כלל, מאוד ממוקדים במוצרי החברה, מאוד מעשיים ופחות תיאורטיים וזה לא מספק. אני רואה בשטח טעויות שנובעות מחוסר ידיעה של הצד התיאורטי - הצד המחייב הבנה של המערכת כדי לאתר בעיות ולתקנן".
"כמו כן, מכיוון שמזגני האינוורטר וה-VRF הם מאוד מתוחכמים ודורשים רמה גבוהה של לימוד, מתמקדת כל חברה במוצריה הספציפיים. לטכנאים אין זמן להשתלם בכל החברות, כך שהטכנאים, גם אם הם פרי-לנסרים, עובדים רק עבור חברה מסוימת. הקורסים שנותנות החברות הם קצרים מאחר שהם ניתנים בחינם או מסובסדים".

המדינה צריכה לקחת על עצמה את ההכשרה

 "כאשר אין רגולציה, המחייבת הכשרה, נעלמים התלמידים במסגרות המצויות תחת הבקרה של המדינה כמו אורט סינגלובסקי ובית הספר להנדסאים בטכניון, ששם המצב עגום ביותר - ישנם סטודנטים מועטים בלבד שבאו כדי לקבל תעודה בתחום. רוב הלומדים הם מבוגרים שמכירים את העבודה והחליטו שהם רוצים בתעודה רשמית. לדעתי, הרמה שם טובה מאוד בהשוואה ליתר המקומות. איני יכול לבוא אל אורט סינגלובסקי בטענות. הם אמנם קצת מיושנים ולא מעודכנים אבל עדיין הם עולים ב-10 דרגות על מסגרות ההכשרה האחרות" מציין אהרוני.
יחד עם התלמידים נעלמים גם המורים. כשאין תלמידים אין כמובן תקציב לפתח. "אם פעם למדו שם כ-150-100 תלמידים, היום לומדים שם אולי 30 תלמידים. מסגרת הלימודים עומדת על 1,000 שעות לטכנאים ו-2,000 שעות להנדסאים. כתוצאה מחוסר משאבים מקצצים בתכנית הלימודים והדבר מביא לירידה ברמה האישית של הלומדים. המקצועות הנלמדים אינם מבטיחים תשלום נאות ומביאים לחוסר מוטיבציה והכול נמשך כלפי מטה במקום למשוך את המקצוע כלפי מעלה. 
אהרוני מבקש להדגיש כי המצב בו עובדים אנשים חסרי הכשרה, לא קיים רק בתחום של התקנת מזגנים קטנים. "המשרד שלנו עוסק בפרויקטים גדולים וגם שם המצב נורא. אין דם צעיר בענף ומספר העובדים הולך ומצטמצם. בעוד כ-20-15 שנה לא יהיה מי שילמד בטכניון. כעת יש למדינה שליטה על הטכנאים והמתקינים דרך המה"ט. חצי מהתקנים קיימים אולם חסר עדיין החלק של משרד העבודה, המבטיח שמי שעובד יהיה חייב לעבור הכשרה מקצועית ממוסדת עם רישיון ותעודה, בדיוק כמו חשמלאי או טכנאי גז של כיריים".

בסוף נזדקק לעובדים זרים גם בתחום מיזוג אוויר

"כבר 8 שנים שהמפקחת של מה"ט ואנוכי מדברים על הצורך בהכשרות והסמכה, אומר אהרוני. "כתבתי טיוטה ראשונה של התקנות שאותה העברתי למה"ט שהעביר אותה למשרד העבודה ושם זה נתקע. כתבתי רציונל למשפטנים מדוע צריך שיהיה קונטרול על הנושא. רמת החיים בארץ לא נעצרה ולא הפסיקו להתקין מערכות מיזוג אוויר. בעוד חמש שנים מהיום רמת העובדים בענף תהיה כל כך נמוכה. האינוורטר יהפוך לסטנדרט ולא יהיה מי שיתקין ויתחזק. היום אין חדר מחשבים או בית חולים שאינם מחזיקים איש או צוות של מיזוג אוויר, ואז, כאשר לא יהיו עובדים בנמצא - מה יקרה? עובדים זרים ימלאו את תפקיד הטכנאים,  כמו בסיעוד, והם יגיעו מתורכיה או מהודו – אנשים שעברו הכשרה מקצועית לא רעה בארצם.
"כתוצאה מהמשכורות הנמוכות הנהוגות בענף הפך השוק שלנו ל-No Tech. בארה"ב ואירופה משלמים לאנשי מיזוג אוויר משכורות כמו לאנשי מחשבים (יש שם מערכות לימוד והדרכה) וגם ביפן וקוריאה רמת העובדים גבוהה ורק בישראל המערכות הלימודיות הולכות ונעלמות".

המכטרוניקה מושכת אליה את העובדים הטובים

"היום, קיים מקצוע חדש – מכטרוניקה – מכונאות ואלקטרוניקה. מקצוע זה תפס תנופה בעשר השנים האחרונות והוא משלב הנדסאי מכונות והנדסאי אלקטרוניקה", אומר אהרוני. מקצוע זה מבוקש היום בשוק והוא קרוב לתחום ההיי-טק ומושך אליו את העובדים הטובים בענף. המערכות החדשות של האינוורטר וה-VRF משלבות מכונות ואלקטרוניקה ולכן פונים הרבה עובדים לעסוק בתחום זה, המבטיח תשלום גבוה בדומה למקצועות ההיי-טק.
השיקולים להתקנת מיזוג אוויר היום הם ללא התייחסות לאנרגיה. מתייחסים רק לשיקולים המסחריים והשיווקיים. אם לפני שנים היו מתקינים תקנות ומכשירים כוח אדם מקצועי, ניתן היה להוריד חצי תחנת כוח באשקלון באמצעות התייעלות אנרגטית. 
לסיכום, הפתרון לענף הוא ברגולציה בשילוב הדרכה שתעלה את תדמית הענף ואת רמת המשכורות".

רמת ההשתלמויות המקצועיות לרוב אינה גבוהה

מהנדס חנן בראלי, מחברת קור עז מהנדסים ויועצים בע"מ, סבור כי בשוק המזגנים קיימים "חאפרים" לא מעטים, המתקינים ונותנים שירותי תיקונים. "מדובר באנשים החסרים ידע מקצועי וניסיון, הפוגעים במעשיהם בשמם של בעלי המקצוע בענף ומוציאים לו שם רע, וכמובן גורמים ללקוחות הוצאות מיותרות, בשל הצורך לתקן את מה שקלקלו". 
בהתייחס להשתלמויות המקצועיות הניתנות בנושא מערכות האינוורטר וה-VRF, אומר בראלי כי "רמת ההשתלמויות המקצועיות לרוב אינה גבוהה ולא ניתן להפוך לבעל מקצוע לאחר מספר שעות השתלמות - אפילו אם היא רצינית. חסרות השתלמויות מקצועיות אובייקטיביות ויסודיות, בעלות תכנית לימודים מסודרת, המלמדות באופן מפורט על הרכבת הציוד, כיצד לתפעל אותו וכיצד יש לתת שירות תיקונים מקצועי לתקלות".

לצאת בקמפיין ציבורי נגד החאפרים

על מנת למזער את תופעת "החאפרים", בראלי קורא לרשויות לצאת בקמפיין ציבורי המפרט את החסרונות הכרוכים בהעסקת מתקינים לא מקצועיים ו"הנזקים שהללו עלולים לגרום כיוון שלא למדו מעולם את המקצוע באופן מסודר. יש להסביר לציבור מה החיסרון של מתקין שלא עבר הסמכה או השתלמות כלשהי.
אין זה אומר שאין מתקינים ונותני שרות טובים גם בין אלו שאין בידם הסמכה/השתלמות מסודרת, אך בוודאי הגיוני וסביר שיהיה יתרון לבעלי המקצוע שהוסמכו והשתלמו באופן מסודר".
הבסיס לשינוי הדרוש בענף טמון לדעת בראלי בחינוך והשתלמויות – לימוד מסודר של מערכות האינוונטר וה-VRF, במיוחד כשלא מדובר במזגנים פשוטים אלא במערכות משוכללות, שכל חלק בהן יקר ויש להכיר אותן על בוריין (הדבר נכון לתחומים רבים ולאו דווקא לתחום ספציפי זה).
"בבתי הספר המקצועיים שנותרו, מלמדים על מערכות האינוורטר, אבל בדרך כלל מגבלות הזמן והציוד מאפשרות פירוט רק ברמה הבסיסית ואין אפשרות לרדת לעומקם של הדברים. הידע המוקנה לתלמידים אינו מספיק, כמובן, להפוך אותם למתקינים מקצועיים. לימוד מסודר של נושא ההתקנה והשירות דורש זמן רב, ציוד ומעבדה מתאימה. על טכנאי מזגנים לעבור הכשרה מתאימה, הן במעבדה והן תרגול אמיתי בשטח, כעוזר למתקין מנוסה בשלב ראשון, ולהכיר את הבעיות הקיימות בהתקנה (כל התקנה היא שונה ואינה סטנדרטית). מדובר במערכות יקרות שעלותן יכולה להגיע בקלות לעשרות אלפי שקלים, והנזקים מחוסר מיומנות הינם בהתאם".

מתקין מערכות מיזוג אוויר חייב הסמכה

"זמן רב מדובר על כך", אומר בראלי, "שיש לחייב מתקינים ונותני שירות למזגנים בהסמכה, בדומה לחשמלאי, אך עד היום לא נעשה דבר על מנת לחייב מתקינים ונותני שרות למיזוג אוויר לעבור הכשרה. כיום המצב הוא שמתקין דודי שמש, למשל, יכול להחליט שהוא מתחיל להתקין מזגנים, ואין דבר שימנע זאת.
"לא סביר לדרוש מקבלן שייתן המלצות אובייקטיביות לגבי איזה מזגן כדאי להתקין. הקבלן ימליץ בדרך כלל על מה שכדאי לו ועל מה שמוכר לו, ולא תמיד על הפתרון האופטימאלי למקרה. כשמדובר בהתקנת מערכות לא פשוטות, הסיכוי לבעיות גובר והולך".
בנוגע להכשרה שנותנות  חברות המיזוג, אומר בראלי כי החברות הגדולות מעבירות בדרך כלל השתלמויות רציניות ומסודרות. "הבעיה היא שאין מבחנים ואין פיקוח של גוף חיצוני מוסדר, ולכן ייתכן שגם אנשים לא מקצועיים ישיגו תעודת השתלמות כלשהי. הכול תלוי במידת הרצינות של אלו שבאו להשתלמות ובמחויבות של החברה המעבירה את ההשתלמות".

הכשרה מקצועית ולא אינטרסנטית 

על השאלה מה ניתן לעשות כדי לשנות את פני הדברים, משיב בראלי: "כמו למשל, שגוף אובייקטיבי ולא אינטרסנטי ייקח על עצמו את נושא ההסמכה וההשתלמות. זה יכול להיות משרד ממשלתי הקשור בתחום, למשל משרד התמ"ת, אימק"ם או גוף פרטי שיקבל הכרה מתאימה. כיום ישנם גופים שונים (פרטיים ומוסדיים) המעבירים קורסים והשתלמויות ברמות שונות, אך ההשתתפות בקורסים אלה תלויה ברצונו של המשתלם – אין חובת השתלמות על מנת לעסוק במקצוע. בנוסף לכך, מרבית הקורסים בנושא מערכות מיזוג אוויר מיועדים להקנות ידע והעשרה, ולאו דווקא להכשיר בפרוטרוט כיצד להתקין ולתקן מזגנים, כיוון שהחלק המעשי דורש, כפי שנאמר קודם, אמצעים רבים, ציוד ומעבדה מתאימה.
ניתן אולי לשלב למטרה זו גופים כנ"ל ומוסדות חינוכיים, תוך ניצול המעבדות הקיימות בבתי הספר המקצועיים המלמדים את המקצוע.
פתרון אפשרי אחר יכול להיות באמצעות קורסי הכשרה שיינתנו על ידי ספקי המזגנים הגדולים שיתארגנו במשותף, כך שההכשרה תהיה מקצועית ולא אינטרסנטית. העלאת רמתם המקצועית של העוסקים במקצוע היא אינטרס משותף לחברות ולמשק כולו. ניתן לתת הסמכות בכמה דרגות כפי שהדבר נעשה בתחום החשמל. מה שברור הוא שמתקין ונותן שירות למערכות מיזוג אוויר, חייב שתהייה לו הסמכה ברמה כלשהי".  










פי.סי.חץ