יין ויאנג

יין ויאנג

איך אומרים לחיים בסינית? למרות שבשנת 2013 נלגמו בסין מעל 1.86 מיליארד בקבוקי יין, רוב היינות שנמכרים במיני מעצמה האסייתית הם תוצרת חוץ

ישראל פרקר
 
לאחרונה ביקרתי במספר ערים גדולות בסין וכמובן שהתעניינתי ביינות הסיניים בחנויות שונות, גדולות וקטנות ואף בברים בבתי המלון. חשוב להדגיש שבסין  הענקית יש כיום רק כמה מאות יקבים בלבד, ויש להם מחסור בטרוארים המתאימים לגידול ענבים איכותיים.
בחנות גדולה של הדיוטי פרי בשדה התעופה הגדול של בייגי’ין נאמר לי שהיינות היחידים שאפשר למצוא אצלם הם צרפתיים ואוסטרליים. בסופרמרקטים מצאתי מעט מאוד בקבוקי יין על מדפים הקטנים. הרוב היו צרפתיים אדומים יבשים ומעט מעט סיניים. האלכוהול הסיני הוצג בכמויות גדולות פי כמה, וגם לא הרבה.
 
שוק בעל פוטנציאל ענק
מתברר שסין היא שוק היצוא הרביעי בגודלו עבור יצרני יינות בורדו צרפתים, אחרי יפן, בריטניה וארצות הברית.
הצבע האדום נחשב בר מזל בסין והוא שם נרדף לעושר, כוח ומזל. בעולם העסקים שלושת ערכים אלה הם בסיסיים. הלבן קשור למוות ומופיע בעיקר בהלוויות. ויש קשר הדוק בין צריכת יין ומנהגי תרבות אצלם.  כלומר, רוב היין הנצרך הוא אדום. אנשים בסין לגמו יותר מ-1.86 מיליארד בקבוקי יין בשנת 2013. 36% יותר מאשר בשנת 2008, אבל רוב היין שנמכר בסין מגיע מחוץ למדינה, כלומר השוק הסיני הוא שוק חשוב מאוד ובעל פוטנציאל ענק ליצרני היין בעולם.
הרבה סוגים וטעמים
בתקופה האחרונה בעלי יקבים ברחבי סין מעוניינים לשכנע את הלקוחות הפוטנציאלים בארצם שהיינות הסינים איכותיים אף הם ולא רק הצרפתיים.
בסין החלו לייצר את היינות האדומים היבשים רק ב-1980 לאחר שהוגדרו 10 אזורי גידול יין כשכל אחד עם אופי אחר המתחיל להיות יציב אט אט. לכל אזור גידול יש את הסיפורים האופייניים לו וכך גם היינות.
“היין בסין דומה לאוכל הסיני שיש ממנו הרבה סוגים וטעמים וכל אחד מוצא את זה האהוב עליו”, כך הם אומרים. אנשים צעירים הם כוח צריכה חזק מאוד ליין. הם רוצים לנסות משהו מעניין וחדש ולא להסתפק במסורת. פיצה האט היא  הצלחה בסין וגם קנטקי פרייד צ’יקן. לפני 20 שנה מעט מאוד סינים שתו קפה, אבל עכשיו כל כך הרבה שותים אותו בסטארבקס.  בכל פינה בערים הגדולות משתרכים תורים ארוכים בשלושת המותגים העולמיים האלה.
 
מעדיפים אלכוהול
מתברר שיצרו יין בסין גם בתקופה הקדומה במאה השנייה לפני הספירה. במאות השביעית עד העשירית ידוע שהקיסרים  הסיניים התענגו מיין שייצרו עבורם. 
תעשיית היין פרחה אז בסין באותו קצב שהכלכלה צמחה. תיאוריה זו נכונה בסין גם כיום. רוב יינות סין נמכרים בתוך המדינה אך יש המאמינים שלא ירחק היום בו יאהבו אותם גם בארצות אחרות כפי שאוהבים את האוכל הסיני המופיע במסעדות רוב ארצות העולם.
יצרני היינות מתחילים להבין שהלקוחות הסינים שרוכשים יותר ידע על יין יעדיפו יינות עם אופי מיוחד מאשר יינות המיוצרים באופן סתמי ביקבים גדולים. אבל מתברר שעדיין רוב הסינים מעדיפים ללגום מהאלכוהול המסורתי לו הם רגילים מאשר ללגום יין שהוא מוצר חדש עבורם.
 
הבדל גדול בטמפרטורה בין הקיץ והחורף 
 
הרבה יקבים קטנים החלו לצוץ בסין לפני 5-6 שנים ומספרם הולך וגדל מחודש לחודש באזורי הגידול השונים.
אחד היקבים ששמם מתחיל ללכת לפניו גם בעולם הוא Silver Heights הנמצא במחוז Ningxia Hui. Jancis Robinon & Robert Parker מזכירים את יינותיהם בביקורות שלהם.
היקב הוקם ע”י אמה גאו ואביה ב-2007, ומייצר כ-50,000 בקבוקים בשנה. אמה חזרה לסין בשנת 2004 לאחר לימודים ועבודה בבורדו הצרפתית. יש להם כ-40 דונם כרמים בגובה 1200 מטר באזור מאוד יבש עם כמות משקעים שנתיות של רק 200 מ”מ. זה אמנם מקטין את הסיכוי למחלות ולהקטנת השימוש בחומרי הדברה, אך דורש השקיה. הם משקים בטפטפות שאולי מגיעות מישראל. קיים הבדל גדול בטמפרטורה בין הקיץ והחורף: 37 מעלות צלזיוס למינוס 25°C דבר המחייב אותם לקבור את הגפנים בחורף כדי להגן עליהם. היינות מתיישנים בחביות עץ אלון בין 12-16 חודשים, בהתאם לשיטות מסורתיות וללא סינון. ביקב משתמשים לייצור יינות בענבי בזנים קברנה פרנק, קברנה סוביניון, קברנה  Gernischt, סירה, מרלו.  היין נמכר במסעדות היוקרתיות ביותר ומלונות חמישה כוכבים בסין: בשנחאי ובייג’ינג. 
 
יינות ב-2-5 דולר לבקבוק
הסינים מאמינים שהיין הוא טוב מאוד לבריאות, כך שאנשים נותנים אותו כמתנה מועילה - יין אדום במיוחד, וזה מאוד מכובד אף כי צריכת היין בסין אפילו לא נערכת ע”י 1% מהאוכלוסייה. חובבי יין בסין מציינים שהיין קשור הרבה יותר לתרבות המערבית מאשר לתרבות הסינית. הם מקווים שתהייה  השפעה גדולה על הצריכה ע”י סומליה ומבקרי יין שיחנכו את הצרכנים סיניים לאהוב יין. הם גם מקווים שאיכויות היינות הסינים יעלו ומחירם ירד והם ימכרו במחיר סביר.
יש יינות ייבוא הנמכרים ב-2-5 דולר לבקבוק... לסינים לא אכפת איך נראים היקבים אותם מעניין שהיינות יהיו טובים. לכן חלק מהיקבים ממוקמים בסככות ובהם ציוד עדיין לא משוכלל.
 
מוזיאון היין
היקבים מתחילים גם להוות אטרקציית משיכה לתיירים. ב-1992 הוקם בעיר Yantai מוזיאון היין שנעשה מאוד פופולארי לביקור תיירים הלומדים על יינות וטועמים אותם. מדי שנה מגיעים למוזיאון כ-300 אלף מבקרים.
המוזיאון בן הארבע הקומות מורכב מאולם גדול, אולם היסטוריה, אולם מודרני, אולם קליגרפיה ואולם אוסף.הקשיים והתהילה של תעשיית היין הסינית מוצגים באמצעות נתונים מדויקים, תמונות יקרות ערך וחפצים היסטוריים. המרתף הגדול נבנה בשנת 1894 ושטח המוזיאון 3,054 מטרים רבועים. יש גם מרתף בעומק של כשבעה מטרים והוא המרתף הגדול ביותר באסיה יש בו  600  חביות יין מעץ אלון ב-14 סטנדרטים שונים. בין חביות יין מעץ אלון אלה שלוש חביות גדולות שהשתמרו היטב מ1908 שעשויות מעץ אלון מצרפת. כל אחד מהן מכילה כ-15 אלף ליטרים של יין.
מידע על מוזיאון זה מומלץ להעביר גם לידיעת עיריית ראשון לציון בה נמצא יקב כרמל ההיסטורי המיועד לשימור.
 
היין אדום הופך לפופולארי 
אז איך אפשר לייצא ולמכור יין בסין הגדולה והמיוחדת? למרות שיש ביקוש הולך וגדל ליין בסין, מכירת יין שם היא אתגר אמיתי, וחשוב לקבל מידע מספק של הרגלים סיניים טיפוסיים ותפיסתם על היין כדי לזכות בנתח שוק, אפילו מזערי במדינה זו. 
יין מיובא, במיוחד היין אדום הופך לפופולארי בקרב המעמד עליון והמעמד הבינוני. ואכן, הצבע האדום הוא כאמור שם נרדף למזל, עושר וכוח בסין. הסיני גם מחשיב את יין כבריא וחלופה בעלות נמוכה יותר בהשוואה למשקאות מתקדמים אחרים. יתר על כן, יין נתפס על ידי הסיני כמתנה יוקרתית. על נתונים אלה יש להתבסס בהכנת אסטרטגיית המכירה.
אמנם חייבים להציע יינות בעלות נמוכה אך הם חייבים להיות איכותיים. הסינים צריכים להרגיש בטוחים ברכישה שלהם ולהימנע מבושות בעת הארוחה כלפי האורחים שלהם. בסך הכל, למרות שיין אדום נתפס בסין כמשקה לאליטות, הוא הופך להיות מושך ובעיקר לצעירים. מומלץ להציע הרבה מבצעים וטעימות ברחבי סין העוזרים להעשיר את ידע הצרכן ביין ובסגולותיו. אגב, בכל עיר היין נתפס אחרת כי התושבים ומנהגיהם שונים. מכירת יינות בבייג’ין היא לא אותו הדבר כמו למכור אותם בשנחאי.
 
לערבב יין עם לימון, קרח או משקאות קלים 
למרות שהצרכנים סיניים מבקשים לחקות את הרגלי השתייה של עמיתיהם המערביים, חוש הטעם וההרגלים שלהם הם שונים. הם אוהבים יותר משקאות מתוקים, ולכן מקובל בסין לשתות יינות  פירותיים או לערבב יין עם לימון, קרח או משקאות קלים, כדי להשיג טעם מתוק. יין נצרך בעיקר בסעודות סיניות, טקסים וחגים רשמיים, כמו ברוב מדינות המערב.  היין גם הפך להיות פופולארי מאוד כמתנה לראש השנה הסיני, פסטיבל האביב ובפסטיבל אמצע הסתיו.
לסינים יש נטייה להעתיק את הרגלי אנשי המערב. מועדוני טעימות יין והשתתפות בקורסי יין הפכו לפופולאריים בבייג’ינג, שנחאי ושנזן. מתברר שהסינים לעתים קרובות גולשים באינטרנט כדי לחפש מידע על יין. לפיכך, מדיה חברתית הפכה למקור מידע חשוב לתעשיית היין. לכן, כל יקב המוכן להיכנס לשוק הסיני צריך להתייחס ברצינות לעולם הדיגיטלי שלהם כדרך נוספת לשווק את הבקבוקים שלהם, וגם כדרך לחנך את הצרכנים בתרבות היין. מומלץ גם להשתתף בתערוכות יין בינלאומיות ובתחרויות המתקיימות מדי שנה ברחבי סין. ברור שלמילה כשר אין כל משמעות לסינים שהם אתיאיסטים גמורים ואפילו אין להם יום מנוחה קבוע בסוף השבוע.
לא נראה לי שניתן להתמודד לבד עם מכירת יין בסין ומומלץ לקבל את עצות ועזרת המומחים לסחר במדינה זו. לחיים ובהצלחה !!!!










פי.סי.חץ