חיבוק לעוטף

חיבוק לעוטף

לא רק קאסמים ואזעקות צבע אדום יש באזור עוטף עזה אלא גם שלל של אטרקציות קולינאריות ייחודיות. מסע גטרונומי קסום עתיר צבעים, תבשילים, משקאות וניחוחות תוך מפגש עם אנשים טובים בלב הנגב המערבי

אבי אובליגנהרץ
הוא נחשב לאחד האזורים הכי יפים ופוריים בארץ, ולמרות מיקומו כשעה בלבד מגוש דן, עוטף עזה הנו אחד האזורים הפחות מתויירים בארצנו ולו מכיוון ששמו מוזכר לרוב באמצע התקשורת בהקשר  של נפילות, יירוטים, שיגורים ואזעקות צבע אדום.
שישה חודשים לאחר ששאון התותחים נדם ותושבי האזור למודי הסבל חזרו לשגרה קרי שיקום הנזקים שהותיר מבצע “צוק איתן” והכנות לקראת המלחמה או המבצע הבאים, שמנו את פעמינו לעבר המועצה האזורית אשכול כדי להתרשם מקרוב מההיצע הקולינארי הלא מבוטל שיש לאזור להציע ועל הדרך להביע תמיכה ועידוד בתושבים שהביטוי מלח הארץ מיטיב לטעמי לתאר אותם.
 
עוגיות בטעם של פעם
 
קשה להימנע במהלך הנסיעה דרומה מהמחשבה מה עבר על התושבים במהלך המבצע ומכך שהאזור הייחודי הזה היה משותק כליל בשיאה של עונת התיירות. הנסיעה בכביש 232, העורק התחבורתי הראשי של האזור, זורקת אותך בבת אחת אחורה למראה השדות והשלטים של היישובים שכיכבו שלא מרצונם באמצעי התקשורת לאורך הקיץ האחרון: נירים, ניר עוז, נתיב העשרה, כיסופים, כרם שלום ועוד. 
התחנה הראשונה במסענו היתה בית המאפה עם השם המקורי שבעצם אומר הכל: “העוגיות שלי בבית של סבתא טינה”. אחרי הרבה שנים של ראיה בשדות זרים כולל לימודי כלכלה וניהול,  גלית בשארים החליטה יום אחד לחזור לכור מחצבתה: מושב ישע וגילתה כי האפייה עושה לה טוב. ראתה אמה כי טוב והחלה לשווק את מעשה ידיה של הבת במרכולים המקומיים באזור.
השמועה על העוגיות האיכותיות בטעם של פעם עשתה לה כנפיים ובשארים החליטה למסד את עיסוקה, והלכה ללמוד אפייה. בתום הלימודים היא הקימה בעזרת הוריה בית מאפה קטן בביתה של סבתה המנוחה טינה. “יכולתי לבנות את העסק שלי בכל מקום אחר אבל הבית של סבתא הרגיש לי המקום הכי נכון”, מספרת גלית. “כל ילדותי עברה עליי עם סבתא והחברות שלה שהיו יושבות מסביב לשולחן ומגלגלות בצק לעוגיות. כשאני עומדת ואופה במטבח של סבתא אני מרגישה את הנוכחות האוהבת שלה יחד איתי”.
מחוץ למאפייה הקטנה ישנה מרפסת קטנה, מקורה, עם מספר שולחנות וכיסאות ושם סיפרה לנו בשארים שכל יום בשלוש בבוקר היא מתייצבת לעבודה ואופה בין השאר קוראסונים, לחמים, לחמניות, קישים, עוגות ושורה שלמה של עוגיות סבתא — כעכים מלוחים ומתוקים, עוגיות רייף מרוקאיות עם זרעי אניס ועוגיות רייבה שנמסות בפה. “אני עובדת עם החומרים הכי איכותיים שיש ונמנעת משימוש במרגרינה. המטו שלי הוא לקום בבוקר בחיוך, לאפות את מה שאני אוהבת ולמכור את מעשה ידי. אני לא עובדת עם תפריט קבוע. אני אוהבת להפתיע ולחדש כל הזמן, ולא אחת אני אופה על פי בקשות של הלקוחות”, מציינת בשארים ומספרת שעיקר לקוחותיה הם תושבי האזור ואורחים מזדמנים ששמעו על המקום הקסום. 
העוגיות שלי בבית של סבתא טינה, מושב ישע, טל’ 054-4882662, ב’-ה’ 16:00-8:00, שישי 14:30-7:30.
נווה מדבר הוא שטח מאוד בולט בלב המדבר הצחיח היות והוא מכיל מקור מים. אנחנו לעומת זאת הופתענו לגלות בלבו של הנגב המערבי מקור בירה ומה יותר נעים ביום חם מאשר ללגום משקה צונן בלב המדבר? איציק לוי התאהב בבירה במהלך הטיול הגדול שעשה לארה”ב אחרי הצבא והפך לשהות ארוכה בארצו של הדוד סם.  כשחזר ארצה הוא  התיישב במושב דקל, לא רחוק מהגבול עם מצרים, והחל לעסוק בגינון ואדריכלות נוף. מאחר ואהבתו לבירה בערה בעצמותיו, הוא עשה קורס בסיסי בייצור בירה אצל שחר הרץ, והקים לפני תשע שנים מבשלה עצמאית בצמוד לביתו הפסטורלי.
מבשלת ISIS שהקדימה בהרבה את ארגון דעע”ש וקרויה למעשה על שמה של אלה פרעונית מתוך הערכה לפרעונים שהיו בין יצרני הבירה הראשונים בהיסטוריה,  מייצרת חמישה סוגי בירה קבועים וכן בירות עונתיות שונות ובירות בהזמנה מיוחדת. טעמנו ומאוד נהנו מ: Pale Ale- בירה בהירה זהובה, מחוזקת בכשות בעלת טעמים וניחוחות מרים קלים - 5%;Amber Ale -  בירה בצבע ענבר נחושתי, בעלת טעמים פירותיים “אגוזיים” ומרירות בינונית - 5.0%; FreeStyle Beer- בירה בהירה ועוצמתית משלבת בין סגנונות - לתת פילסנר עם שמרי אייל והרבה כישות אמריקאי - 5.8%; Desert Ale- בירה כהה וחזקה בסגנון ipa, עתירת כישות ולתת קרמלי - 6.2% ו-Black Ale- בירה שחורה וחזקה בסגנון סטאוט אירי מרה ויבשה עם טעמי קפה ושוקולד - 6.0%.
לוי משתמש בחומרים בסיסיים ביותר: מי ברז מקומיים, כשותית, שמרים וגרעיני לתת’ אותם הוא גורס מספר דקות לפני ההשרייה. עיקר הלקוחות שלו של המבשלה הביתית כיום הם אירועים, תערוכות, שווקי איכרים להם היא מספקת חביות, לקוחות המגיעים למקום במסגרת טיולים או באקראי ומספר נקודות מכירה בודדים. במהלך המבצע כשהפעילות שותקה כמעט לחלוטין, פצח לוי ביוזמה נאה של משלוח 120 בקבוקים לבית הלקוח במחיר של 11 שקל לבקבוק. בשנים האחרונות דומה כי מבשלות בירה קמות בארצנו כפטריות אחר הגשם. לוי מציע לא להתרגש מהמגמה היות והצריכה בארץ עדיין נמוכה מדי ומקשה על כל מי שרוצה להתפרנס מהענף. יחד עם זאת, הוא שוקד בימים אלה על בניית מבשלה חדשה ומודרנית כולל מרכז מבקרים, באזור התעשייה המוקם בפאתי המושב במטרה להגדיל את כושר הייצור.
מבשלת ISIS, מושב דקל, משק 22 ,טל’ 054-6428598 . www.isisbeer.co.il
 
“ארוחת הפתעות”
אם שותים נהיים רעבים ולכן התחנה הבאה במסע אחרי שהרווינו את צמאוננו, היתה ארוחת צהריים אצל שוש וניסים מגיה, בעלי “הניסים של השף”, מסעדת שף אינטימית בתוך ביתם המטופח במושב צוחר. מגיה שבישל שנים רבות במטבחים של בית האבות בבאר שבע והקיבוצים חצרים וכיסופים, עזבו את כיסופים לפני כ-20 שנה ואחרי מספר גלגולים התמקמו במושב צוחר. בשלב מסוים הילדים עזבו את הבית ובני הזוג החליטו לנצל את ההזדמנות והקימו באחד החדרים מסעדה שתשמש את אורחי הצימר שלהם ואורחים בצימרים באזור שמעוניינים לסעוד את לבם בארוחה איכותית במחיר שפוי.
אמרו ועשו בטוב טעם. המסעדה מכילה שלושה שולחנות והמגיהים מספרים שבמהלך עשר השנים שהמסעדה הקיימת, התארחו אצלם לא מעט אנשים חשובים והעיקר כאלה שידעו להעריך את כישוריו הקולינאריים של השף. “להכניס אליך הביתה אנשים ועוד לגבות תשלום על הארוחה זה לא עסק פשוט”, מתוודה ניסים. “אבל זאת בפירוש של סוג נתינה כי אנחנו מארחים ברוחב לב, ואין אצלנו דבר כזה שהלקוח ייצא לא מרוצה. התפריט שלנו מאוד עשיר ומותאם לדרישות הסועדים, וחומרי הגלם הם ללא יוצא מהכלל מהאזור”.
הארוחה נפתחה במצעד מרשים של סלטים טריים ונפלאים, שמונה לייתר דיוק ביניהם: סלט ירקות המשלבים סלרי ומנגו; חצילים עם טחינה ירוקה טריה- שילוב של חציל קלוי וקריספי עם טחינה סמיכה ועשירה; סלט פטריות עם תבלין שמגיע מהמזרח הרחוק ועוד. המנה העיקרית היה סטייק נימוח שבאמת ובתמים היה אחד הטובים שאכלתי בחיי, לצד צלוחית תפוחי אדמה. לקינוח קיבלנו טירמיסו מדהים וקרם ברולה לצד כוס אספרסו משובח. הארוחה במסעדה נקראת “ארוחת הפתעות”, היא נעשית בהזמנה אישית לפי טעם הסועד וכוללת הפתעות בהתאם. מחיר הארוחה הכוללת 8 סוגי סלטים כמנה ראשונה, מנה עיקרית מלאה וקינוח עם שתיה חמה הנו 130 ש’’ח ליחיד וכאמור בהזמנה מראש בלבד.
“הניסים של השף” מושב צוחר, טלפון 08-9982379 או 052-4329599 או דוא”ל shoshmagia@hotmail.com
 
למרות שהצימר הסמוך מאוד קרץ לנו וחברתם של בני הזוג היתה מאוד נעימה, נאלצנו להיפרד מהם בצער לטובת התחנה הקולינארית האחרונה באותו יום: מחלבת בארי. היות והמחלבה ממוקמת מעל חדר האוכל בראש הגבעה עליה יושב הקיבוץ הוותיק, עלינו לגגה בחברת המנהל דגן פלג שנתן לנו סקירה גיאוגרפית קצרה על האזור. מדובר במחלבת בוטיק שהוקמה לפני כ-15 שנה מתוך אהבתו של פלג לתחום ועל תקן מגבנה שייצרה גבינות לצריכה עצמית של הקיבוץ מעודפי החלב של הרפת. 
מאז התאחדה הרפת עם זו של הקיבוצים מגן וגבולות, אבל המחלבה עלתה על דרך המלך, הוציאה רשיון יצרן וכיום מייצרת גבינות פרימיום באופן ידני ובתהליכים מסורתיים וטבעיים תוך שימת דגש על אפיון האזור ומיצוי התכונות והטעמים הייחודיים אל תוך הגבינות, וללא חומרים משמרים, מחלב בקר טבעי וטרי בלבד. 
המחלבה זכתה בשלל פרסים ותארים כולל שלוש מדליות בתחרות “גבינה 2009” בחסות מועצת החלב. כחמישית מהתוצרת נמכרת במרכולים של
קיבוצי הסביבה, חמישית נוספת בארועים ופסטיבלים ואילו כל השאר משווק על ידי שני משווקים, במעדניות וחנויות מתמחות במרכז הארץ.
פלג מציין כי כמות החלב שצורכת המגבנה נאמדת בכ־150 אלף ליטר בשנה וכדי ליצור שלושה ק”ג של גוש גבינה נדרשים כ-30 ליטר חלב שעוברים לחדר הבחלה ויישון למשך כשישה חודשים שבהם היא מאבדת עוד כ־10% ממשקלה, תלוי בסוג הגבינה. הגבינות קרויות על שם נחלי האזור. הגררית של בארי היא גבינה בסגנון גאודה, אשכול בנוסח אמנטל השוויצרית, סחף בסגנון מנצ’גו הספרדית, כלנית בסטייל קממבר הצרפתית ועוד. טעמנו מעט ממגוון הגבינות ומאוד התרשמנו מהטעם העשיר ומהרמה הגבוהה שלפחות מבחינתנו אינה נופלת מהגבינות המקבילות בעולם. 
רגע לפני שהשבת נכנסת ומכיוון שפלג נקרא לתורנות בחדר האוכל הקיבוצי, נפרדנו ממנו ובעצם מהאזור הקסום בחיוך רחב ובטן מלאה, ושמנו פעמנו צפונה תוך החלטה לחזור בהזדמנות הראשונה לטעימה ארוכה נוספת משלל הטעמים שיש לנגב המערבי להציע.










פי.סי.חץ