האחריות למות מתקין מזגנים הוטלה על שוכרי הנכס

האחריות למות מתקין מזגנים הוטלה על שוכרי הנכס

ביהמ”ש העליון מצא את שוכר המשנה והשוכרת הראשית, לא את בעל הנכס, כנושאים באחריות לתאונה שגרמה למותו של מתקין

 
בית המשפט העליון פסק לאחרונה כי בעל נכס אינו חב בפיצוי בגין תאונה שאירעה למתקין מזגנים שנהרג בתאונה בנכס המושכר בשכירות וכי לאור הנסיבות, ולאור המבחן להטלת אחריות של זיקה לנכס ומידת השליטה בו, יש להטיל את חובת התשלום על שוכר המשנה ועל השוכרת הראשית שהיא במעמד של דייר מוגן, ולא על הבעלים.
חברת הביטוח של שוכר המשנה ושל שוכרת הנכס - דיירת מוגנת, ערערה על פסק דין בו חויבו לשלם פיצוי בגין אחריותם לתאונה שגרמה למותו של מתקין המזגנים, בחנות שבבעלות נאמנות “בית הקרנות” בע”מ. הנכס מושכר בשכירות מוגנת לרינה דר, ולשוכר משנה שהזמין את המנוח להחליף מזגן שהיה מותקן מעל תאי מדידה.
בית המשפט העליון דחה את הערעורים וקבע כי “הלכה היא, שהחזקה במקרקעין מטילה על המחזיק בו את חובת הזהירות הקבועה בפקודת הנזיקין כלפי המבקרים במקרקעין. תיקון 4 לפקודה השווה את אחריות הבעלים לאחריות המחזיק בקרקע, וכיום חלה על שניהם חובה לא להתרשל. כאשר בידי בעל הקרקע נותרה שליטה, ואף שליטה חלקית, על המתרחש במקרקעין, תהיה אחריות המחזיק והבעלים אחריות משותפת”.
ואולם, פסק בית המשפט, בעל נכס אינו נושא באחריות בגין סיכונים שהמחזיק יצר, מבלי שבעל הנכס יכול וצריך היה לדעת עליהם. המבחן להטלת אחריות הוא מבחן מהותי של זיקה לנכס ומידת השליטה בנכס.
במקרה זה השוכרת הראשית שכרה את החנות במשך כשני עשורים, במעמד של דיירת מוגנת והנכס היה בפיקוחה גם אחרי שעבר לשוכר המשנה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט העליון כי הייתה לה שליטה על הנעשה בנכס, ויש להטיל עליה אחריות בגין ליקויים בו. מות המנוח נגרם, בין היתר, עקב העדר הארקה לגופי התאורה והעדר ממסר פחת. בית המשפט העליון קבע כי ניתן וצריך היה לגלות את הליקויים הללו במאמץ סביר על ידי השוכרת. החובה לפעול לגילוי ותיקון ליקויים בטיחותיים חלה לאורך כל התקופה בה קיימת שליטה אפקטיבית בנכס.
בית המשפט פטר את הבעלים מאחריות מאחר שהזיקה שלהם רחוקה ומתאפיינת בהיעדר שליטה בפועל על הנעשה בנכסים שהושכרו לדיירים מוגנים ובהיעדר שליטה אפקטיבית על מעשי שוכרי משנה. הזיקה שנותרה מצדיקה הטלת אחריות בעיקר בגין סיכונים הקשורים בבטיחות הבסיסית של יציבות המבנה עצמו, וסיכונים שמקורם בשטחים המשותפים של המבנה. עם זאת, הסיכון שנוצר בגין ההתקנה הרשלנית של תאורת תאי המדידה או בגין העדר הארקה או ממסר פחת, אינו מהסיכונים שהיה על בעלי הנכס לצפות נוכח ריחוק הזיקה שבינה לבין הנכס ויכולתם להניח כי הדיירת המוגנת ו/או שוכרי המשנה יפעלו למניעת סיכונים שמקורם במערכת החשמל, ואין מקום להטיל עליהם אחריות בגין סיכון זה.
המציאות בשטח מלמדת כי שיעור גבוה מבין שוכרי הדירות לא מבטחים את אחריותם - עובדה מטרידה שחושפת אותם לתשלום פיצויים שיכולים להגיע גם למיליוני שקלים בכל אימת שייקבע כי הנזק נגרם ברשלנותם. בד בבד, ישנם בעלי נכסים רבים אשר מעוניינים לחסוך את עלות רכישת הביטוח למבנה ומטילים על השוכר את החובה לעשות זאת, אולם לא מקפידים לחייבו לכלול בפוליסה סעיף שמבטל את האפשרות של חברת הביטוח שלו לתבוע אותם במקרה בו נגרם נזק.
בנוסף, דחה בית המשפט את ניסיון המערערות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לייחס למתקין המנוח אשם תורם. לטענת המרערות המנוח הפר מספר הוראות בטיחות בעבודה בחשמל: המנוח לא היה חשמלאי מוסמך, ולא היה רשאי לבצע את הפעולות שביצע; המנוח לא דאג להוריד את כל המפסקים בלוח החשמל, ולנתק את זרם החשמל בכל החנות; וכמן כן, לא וידא קיומו של ממסר פחת, ולא בדק את המוטות. טענות אלה הנוגעות לדרך הטיפול של המנוח במערכת החשמל בחנות טרם שהחל בעבודת פירוק המזגן, נדחו על-ידי בית משפט קמא, שקבע כי אין לייחס למנוח אשם תורם מאחר שלא נפגע ממערכת החשמל המזינה את מיזוג האוויר, אותה ניתק לפני שהחל בעבודתו, אלא מכבל מוסתר וחשוף שעליו לא ידע, ולא יכול היה לדעת.
 










פי.סי.חץ