תנו לשמש יד

תנו לשמש יד

כיצד קורה שבמדינה שטופת שמש ומשוועת לאנרגיה ירוקה שתפחית את הפליטות ותשפר את בריאות אזרחיה, ייצור החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשת אינו מצליח להתרומם? סקירה מקיפה של החסמים הניצבים בדרך והתועלת מהתחדשות אנרגטית

עופר קרן

ייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, בנייה ירוקה, שימור האנרגיה - כל אלו לא ימנעו את ההתחממות הגלובלית אך באמצעותם בהחלט נסייע בשיפור איכות החיים בישראל ונתרום את חלקנו למאמץ העולמי. 
הירידה בצריכת ובייצור אנרגיה בישראל כתוצאה ממדיניות של שימור אנרגיה וחסכון באנרגיה, מביאה תועלת סביבתית משמעותית אף מעבר לתועלת הכלכלית הברורה. ירידה בצריכה ובייצור האנרגיה תגרום לירידה בפליטת מזהמי אוויר ראשוניים לאטמוספרה, לירידה בהיווצרות מזהמים שניוניים ולשיפור איכות האוויר. עמידה ביעדי הממשלה להפחתת הפליטות ב-17% עד 2030 צפויה לצמצם את התמותה מבעיות נשימה בכ-160 נפשות לשנה. 


חוסר במדיניות ותקנות
כאשר הרגולטור קובע מדיניות במשק האנרגיה– טובת הציבור חייבת להיות מול עיניו ולא האינטרסים של בעלי הון וכלכלת בחירות.
הסדר “מונה נטו” היא ההזדמנות הראשונה שבה הציבור לא מסבסד את המערכות הפוטוולטאיות, סבסוד בו הציבור נדרש לממן ל-20 שנה תמריצים שניתנו לבעלי עניין תמורת מכסות בעייתיות. להלן החסמים המרכזיים בתחום הפוטוולטאי: החסם הראשוני בתחום הוא היעדר ידע מקצועי, אמין ונטול אינטרסים. באתר משרד האנרגיה יש תיאור קצר בנושא מערכות PV ומספר קישורים. חשוב שאתר משרד האנרגיה יהיה עשיר יותר, ויכלול מידע עדכני, חדשני ומפורט הרבה יותר. http://energy.gov.il/Subjects/RE/Pages/GxmsMniRenewableEnergySolarEnergy.aspx
שינוי חוקי המשחק - היעדר מדיניות ותקנות ברורות:
המדיניות, הכללים והתקנות משתנים כל הזמן, אפילו באמצע פרויקטים. משרד האנרגיה או הרשות לשירותים ציבוריים חשמל - לא קבעו את ההסדר עד הסוף כך שלמעשה משנים כל שנה את הכללים. הדבר מבריח את היזמים. הם מתייאשים, מרימים ידיים ומחפשים את עתידם בתחום אחר. יש מספיק מודלים במדינות אחרות ואין צורך להמציא הכל מחדש, ניתן להתאים חוקים ותקנות ממדינה אחרת. 
גם היום לא ברור לגבי שיטת “מונה הנטו” האם נידרש לשלם ארנונה על המערכת, האם בשנה הבאה נצטרך לפתוח תיק של עוסק מורשה ולהתחיל להתמודד עם מס הכנסה ומע”מ או שהמדינה תחליט על שינוי אחר בהסדרה. חוסר מדיניות קבועה ומידע מבולבל מרתיע את הציבור ואת המשקיעים.  
דרוש מבוגר אחראי - כשאין חוקי תנועה ברורים נגרמות תאונות שגורמות לבזבוז אנרגיה ולאובדן אמון במערכת. 
נדרשת הסדרה ברורה (רגולציה) מה מותר להניח על הגג, כיצד מקבלים אישור מהנדס לביסוס הציוד, מה הזכויות והחובות של היצרן העתידי, איך מתחברים לרשת הארצית ומי אמור לבדוק את תקינות הציוד בעת המסירה. עקב אינטרס ברור של היבואנים התחום נותר פרוץ, יש מעט מאד מערכות (אם בכלל) שמותקנות בהתאם להוראות היצרן, מרבית הספקים מבצעים קיצורי דרך.  
הגורמים הרשמיים: משרד האנרגיה, הרשות לשירותים ציבוריים חשמל, משרד הכלכלה (בטיחות) ומכון התקנים עומדים מהצד ולא קובעים מדיניות. ספקי הציוד נהנים מחוסר רגולציה והיעדר פיקוח והמפסידים הגדולים הם היזמים שבסופו של דבר לא קיבלו מוצר מושלם. 
בנוסף להסדר מונה נטו נותרו שאלות רבות ללא מענה: מהו המשקל שמותר להניח על הגג, כיצד עולים לגג, כיצד שומרים על בטיחות אנשי התחזוקה והניקיון, כיצד ומי מוודא שהמתכנן מקצועי מספיק, כיצד מכינים את הגג. מה תהיה ההסדרה מול הרשות המקומית, מה תהיה הארנונה אם בכלל, האם יש פטור ממע”מ או שנדרש להפוך להיות עוסק מורשה? בכל ההסדרות עד היום לא חייב הספק לבצע עבודות הנדסה ותכנון. לכן, לצערנו אנחנו כבר לא מתפלאים שבכל חורף עפים בארץ פאנלים. לא מדובר בכוח עליון אלא בהיעדר תכנון, הנדסה ובעיקר פיקוח!
על מי מגנה הרשות לשירותים ציבוריים חשמל?
רוב העבודה שבוצעה על ידי הרשות לשירותים ציבוריים מגנה על היבואנים ולא על הציבור. העובדה היא שבעקבות ההסדרה מעל 100 חברות בתחום נסגרו. חצי מאלו שנשארו הן בבעלות של משקיעים סיניים. גם מכון התקנים לא מסייע. המכון מוודא את העמידה בתקן של הקולטים ושל הממירים. בעולם, התקן מתייחס למערכת שלמה הכוללת: תכנון, העמדה, רישוי, המרחקים בין הקולטים לממירים, סוגי הכבלים והחתך שלהם, סוג התושבות שעליהן מניחים את הקולטים ואפילו סוג הברגים וההארקות באתר. בפועל אנחנו רואים יותר ויותר מערכות שיש להן תקן למרכיבים השונים אך על המערכת כולה אין גורם אחד שלוקח אחריות. כאן המקום המרכזי להסדרה הנדרשת.
חוזה ברור מול הספק ומבחן הקבלה - כדי לחסוך כסף ממליץ הספק לשמש גם כמוביל ההתקנה וגם כאחראי על התפוקה. בתחום ה-PV המשמעות היא למעשה שספק הציוד מבצע גם את מבחן הקבלה. ישנן הוראות יצרן כתובות וברורות שבהן מוגדר בדיוק איך נדרש להעביר את המוליכים, איזה סוג מוליכים לדרוש מהמתקין ואפילו כיצד לקבע את המוליכים לתעלות. המתקינים לא פועלים בהתאם לדרישות היצרן. אפילו אם יגיע יצרן לארץ הוא יסרב לעלות על גג המבנה בהיעדר קו חיים מעל הקולטים. רק כאשר יהיה צד שלישי שמלווה את היזם שמעוניין במערכת ויבצע בחינת קבלה רצינית ומקצועית, נקבל את התפוקה המוכתבת ונוכל לישון בשקט. 
הפיכת השוק לשפן ניסיונות - היעדר תקינה למערכת השלמה מביא לכך שכמעט בכל מתקן מוסיפים רכיבים חדשים שאין איתם ניסיון בארץ - כלומר הופכים את היזם לשפן ניסיונות. 
חדשנות טכנולוגית וניסיונות יש לבצע רק בתוכנית מחקר ופיתוח ולא על גב הלקוחות.
מבחן קבלה - צריך להתבצע רק על ידי מהנדס שמייצג את הלקוח. אם בארץ משנים את קוטר הכבל או משתמשים בשיטת חיבור אחרת – חייבים לקבל על כך אישור מהיצרן. אחרת לא תהיה תפוקה מלאה מהמתקן ולא תהיה אחריות של היצרן. 
אחריות היצרן חיונית מאוד, לפחות לחמש שנים. אין לנו ביטחון שהספק עצמו ימשיך לפעול בתחום עוד חמש שנים ועל כן אחריות היצרן היא הכרחית וחייבת להיות כלולה בחוזה מול הספק.


תמריצים - חייב להיות ברור ליזם מה יהיו התמריצים שלו. אנחנו מדברים על 14 שנה, עד שנת 2030. עיכוב המיזם בשנה ידרוש מיזם להיות יעיל יותר ב-10% כדי לעמוד ביעד שהוצב. הציוד בתחום משתפר ומשתכלל כל הזמן. העיכובים גורמים לכך שבסופו של דבר נקבל מוצר מיושן. תמריצי המדינה צריכים להיות בנושאי ידע: פיתוח אתר מקצועי וידידותי, ימי עיון שלא מקדמים חברה מסחרית אלא מקדמים ידע ותפיסת עולם, מינוף בנקאי של מיזמים מוצלחים, פחת מואץ ואפילו מדריך מקצועי (כמו שבעבר היו מדריכים מטעם משרד החקלאות שסייעו לחקלאים לגדל בצורה יעילה יותר). נראה כי ההמלצות הללו לא מתקיימות כי הן לא מקדמות את האינטרסים של היבואנים, שלהם כוח להכתיב את סדר היום בתחום. 
חשוב לציין שכל מערכות ה-PV בארץ פועלות רק כאשר יש חשמל מחברת החשמל. בהגדרה הן אינן פועלות כאשר יש תקלה באספקת החשמל הארצית. אפילו לצרכנים שבסוף החודש מקבלים זיכוי מחברת החשמל המערכות מנותקות מהרשת הארצית לחלוטין –שוב, כתוצאה מאינטרסים זרים לחלוטין המערכת לא יכולה כיום לשמש גיבוי להפסקות בזרם החשמל – וחבל.
חייבים “לחשב מסלול מחדש”, לבצע עבודת מטה ולקבוע הסדרה של בעלי מקצוע ולא של בעלי עניין. להגדיר את התחום מחדש, להגדיר חוזי התקשרות ולהגדיר רגולציה חכמה ופשוטה. למרות שהמדיניות הכללית היא של הפחתת הנטל הרגולטורי, היום המצב הוא שהתחום נמצא במקום בעייתי מאד שממנו חייבים להשתפר. 
נסיים בסיפור. בשנת 2000 ביקרתי במפעל בצפון גרמניה שהתקין על הגג מערכות PV מהותיות. שאלתי את המנהל מדוע לבצע התקנה של מערכת זו - בתפוקה של 600 קווט”ש לכל קילו-וואט פיק. התשובה שלו הפתיעה אותי – לדבריו הוא גייס את ההשקעה מכספי הפנסיה של העובדים במפעל, תמורת ההבטחה שכל ההכנסה מהמערכות ומהחיסכון באנרגיה במפעל תושקע חזרה רק בקופת כספי הפנסיה, בעזרת רשת ביטחון של המדינה. בארץ, אין סיכוי לגייס את העובדים למהלך זה. 
המסקנה ברורה: הרווח שיכול להגיע מהתייעלות אנרגטית ומאנרגיות מתחדשות הוא משמעותי. חייבים להחליט שמיזם זה מקבל עדיפות לאומית והסדרה ברורה.


*הכותב הינו יזם בתחום ההתייעלות האנרגטית ומנהל הפיתוח בקרן ידע אנרגיה.










פי.סי.חץ