רוח בראשית

רוח בראשית

במקום לנצל רק את השמש יש לרתום גם את הרוח לטובתנו ולהפוך אותה מסתם רוח שטות לעסק מכניס. מאמר ראשון בסדרה

עופר קרן
"בראשית, ברא אלוהים, את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום; ורוח אלוהים מרחפת על-פני המים"
אנו למדים כי הדבר הראשון שנברא היתה הרוח. לפני שידענו להבדיל בין יום ללילה כבר נשבה רוח אלוהית על פני הארץ. קל לנו לדבר על המהפכה התעשייתית. נקודת הזמן בהיסטוריה האנושית, בה למדנו לנצל בצורה צינית את משאבי כדור הארץ. תוך 250 שנה להכפיל פי שלוש את אוכלוסיית כדור הארץ ולחסל את כל הרזרבות הזמינות של משאבי האנרגיה המחצביים: פחם, נפט גולמי וגז. 
250 שנה לאחר המהפכה התעשייתית הבנו שאפקט החממה, אסון גרעיני ביפן והפשרת קרחונים הם רק דגלי אזהרה לאסון האמיתי של העדר מקורות אנרגיה זמינים. כאשר האדם הקדמון הפך מציד לחקלאי הוא למד לנצל בתבונה את משאבי כדור הארץ. אך נדרש עוד הרבה זמן על מנת להגיע לתובנה שכל חקלאי צריך להקים טורבינת רוח וללמוד לקצור אנרגיה. לצערנו, בעקבות כוחות שוק, החלו אנשים לסגוד לשמש - חקלאים הוסיפו על כל גג רענן פאנלים פוטו-וולטאיים שטוחים, אשר מיוצרים בסין, במטרה לקצור כל כמות של קרני שמש ולהפוך לאנרגיה זמינה. תהליך זה אינו יעיל ונדרשת תמיכה ציבורית. אנו כציבור משלמים שקל על כל קילוואט שמש ובפועל מממנים בכסף רב את חוסר היעילות האנרגטית של המערכת. זוהי ממש תקלה לאומית שמדינת ישראל הינה היצואן מספר אחד של תמריצים שהתקבלו מיצור אנרגיה בעזרת השמש לחברות זרות.

לרתום את הרוח לטובתנו

למתבונן מהצד נראה שבמדינת ישראל יש רק שמש, אך חשוב להדגיש כי מבחינה מטאורולוגית הדבר הראשון שנוצר כאשר השמש פוגעת בקרקע הוא הפרש טמפרטורות, היוצר באופן מיידי רוח. עלינו לדעת לרתום את הרוח הזו לטובתנו ולהפוך אותה מסתם רוח שטות לעסק מכניס. אותה רוח שתגרום, לצערנו, לפירוק חלק מהפרויקטים פוטו-וולטאיים שהותקנו בצורה לא אחראית על גבי מבני ציבור, בצורה שאינה מתאימה לתכנון מעמיק.
המצב הגרוע אליו הגענו הוא שחקלאים עברו מלגדל עופות וגידולים חקלאיים לחקלאות אנרגיה ומתפללים שלא ירד גשם כדי שלא יפגע בתפוקת החשמל שלהם, משום שזהו מקור פרנסתם. אנו רוצים שהחיים ימשכו כסדרם ובכדי שירד גשם אנו צריכים לדאוג שיהיו לנו פתרונות של אנרגיה חלופית, שעובדים גם בשעות בהן אין שמש, גם בלילה וגם בחודשים שבהם יש רק גשם ורוח. כשחקלאים נוטעים טורבינות בשדותיהם, הם יכולים גם לטעת גידולים אחרים – טורבינה של 100 קילו-ואט תופסת רק 100 מטר מרובע על פני השטח (10 על 10 מטר).  
חושבים שזה מופרך? חושבים שבישראל יש רק שמש? התבוננו באיור 1. יש רוח באזורים רבים בארץ. בחלקם ממוצע הרוח נמוך יחסית, אבל טורבינות המתוכננות לרוחות נמוכות יכולות לפעול גם שם. לפעמים כדי להגיע לרוח נצטרך להציב מגדל גבוה, אך את זאת ניתן לעשות בקלות.

משוגעים, רדו מהגגות!

עם זאת, עלינו לקרוא: "משוגעים, רדו מהגגות!". אל תערבבו מין בשאינו מינו – בניין לחוד, על קירותיו, גגו והפרעותיו, וטורבינה לחוד – ומשקלה על העמוד, ולא מפעיל עומסים אדירים על מבנה המאכלס אנשים.
ניקח לדוגמא קיבוץ באזור יפה טובל בירוק. במרכז הקיבוץ מופעל היום דוד קיטור המוסק במזוט לצורך ייצור מים חמים לתושבים. כמו כן, יש חיבור מאוד אכזרי וגדול מול חברת החשמל כדי להפעיל את כל מאות המזגנים בקיבוץ. לכן, אנו רוצים להתחיל לחשוב אחרת ולנצל את מה שאלוהים נתן לנו בחינם. אנו רוצים שאת כל המים החמים נייצר בעזרת אנרגיה חלופית. מיתקן תרמו-סולרי, כלומר, ניקח את קרינת השמש ונהפוך אותה לאנרגיית חום זמינה. 
אנו רוצים לפתוח את המבנים לאור יום כדי שנוכל להוריד קצת את כמות התאורה המלכותית. כאשר נפתח את המבנים ונחשוף אותם לאור היום אף נגלה כי כמות החום אשר הצטברה במבנה כתוצאה מהפעלת התאורה המלכותית יורדת, ואז ניתן יהיה להפחית קצת (שעה ביום) את עבודת המזגנים, בשעה זו נוכל להסתדר עם מאוורר שאותו נוכל להפעיל בעזרת טורבינה קהילתית אשר תמצא בקצה היישוב ומשאירה אותנו בפרופורציות.

טורבינת רוח קהילתית

אנו בדרך לקיבוצים וישובים שאינם צורכים משאבים מהסביבה, אך כדי שילדינו יחשבו על כך שיש צורך בחלוציות בתחום האנרגיה אנו צריכים שיתחילו לפעול בהתאם. פעילות זו תתבצע רק אם בקצה היישוב תמצא אנדרטה - טורבינת הרוח הקהילתית היא בדיוק האנדרטה אותה אנו מחפשים. זהי מכונה שאינה מצריכה הרבה תחזוקה, שמייצרת מעט מצריכת האנרגיה - 5% מצריכת האנרגיה של הקיבוץ, כאשר זהו גם היעד של מדינת ישראל - 5% מצריכת האנרגיה הלאומית, בעזרת פרויקטים קטנים אשר יעמדו בקצה כל יישוב וקהילה ובקצה כל מפעל.
הקיבוץ הוא קהילה שיתופית, ומן הסתם אם הקיבוץ מקים טורבינת רוח אז היא בבעלות הקהילה כולה. אבל למה שרק קיבוצים ייהנו? בעולם מוכר המודל של טורבינות קהילתיות. טורבינה קהילתית בהגדרתה הינה טורבינה השייכת לקהילה. כל אחד שם מעט כסף ומקבל חלק מהכנסות הטורבינה ואת כל איכות החיים. השתייכות הטורבינה לקהילה גם משנה את מצב התודעה – במקום שהשכנים יראו בטורבינה הפרעה נופית רועשת, הם מסתכלים עליה בגאווה- זה שלנו!
רוצים גם להיות חקלאי אנרגיה בקהילה שיתופית? רוצים לראות רווחים מהשקעה משותפת באנרגיה מתחדשת? היום יש כתובת בישראל  - הקואופרטיב הישראלי לאנרגיות מתחדשות.
בשלב זה, נדרש פיתוח מהותי בתחום טורבינות הרוח הבינוניות או קהילתיות, אלו שיכולות לשבת בקצה כל גבעה ובפינת כל יישוב - בכל מקום בו יש קצת רוח, ולייצר ממנו אנרגיה חלופית ולהזין אותה לתוך רשת החשמל הארצית ובכך לשפר את מאזן האנרגיה, להקטין את התלות שלנו בדלקים מחצביים וליהנות מאוויר נקי יותר.
גאווה ישראלית תהיה רק ברגע שבו נוכל להגיד כי "תחנה זו נבנתה בטכנולוגיה ישראלית. התעשייה ייצרה מקומות עבודה ומייצאת טורבינות וטכנולוגיות לעולם הגדול".
 איור 1 - משאבי הרוח בישראל. מתוך אתר הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות
בפרק הבא נספר על  הילד, ווילאם, שהצליח לקצור את הרוח ולייצר חשמל לבית שלו.  

 רוח רוח

רוח, רוח! רוח, רוח! 
למה לא תשכב לנוח? 
מן הבוקר תשתולל,
והנה כבר בא הליל. 

מלאכים כבר מכניסים 
לשמיים פנסים, 
מדליקים נרות בלאט, 
אין רואים אותם כמעט. 
ואתה הולך בטל 
ושורק ומיילל, 
מכופף את הוורדים 
ומציק לילדים. 
כל הגן רוצה לישון 
גם הברוש, הקיקיון. 
צר מאוד על הפרחים, 
הם כולם נאנחים.
רוח, רוח! רוח, רוח! 
למה לא תשכב לנוח? 
מן הבוקר תשתולל, 
והנה כבר בא הליל. 
 מילים: מרים ילן שטקליס

* הכותב הנו  מנכ"ל נידן, חברה העוסקת בהובלת ארגונים בתהליך ההתייעלות בצריכת האנרגיה energy@nidan.co.il www.nidan.co.il










פי.סי.חץ